על נגיף ההרפס

נגיף ההרפס סימפלקס (HSV) הוא הגורם העיקרי להופעת ההרפס- מחלת העור הנפוצה, שבמהלכה יכולים להופיע שלפוחיות ופצעים באף ובפה, וכן באיברי המין והישבן.  תסמיני המחלה המחלה קלים בדרך כלל, אולם הם בהחלט יהוו מטרד רציני, שכן הם נראים לעין, גורמים לכאב ועלולים לחזור ולהופיע כל כמה זמן.

קיימים שני סוגים של HSV:

HSV-1 – מהווה הגורם העיקרי למרבית מקרי ההרפס באזור הפה והאף.

HSV-2 – מהווה הגורם העיקרי למרבית מקרי ההרפס באיברי המין (הרפס גניטאלי).

 

כ-20% מהאוכלוסייה נדבקו ב-HSV-2, אולם רובם אינם מודעים לכך, שכן לא תמיד מופיעים סימפטומים כלל.

איך נדבקים ב-בנגיף ההרפס (HSV)?

נגיף ההרפס עובר על ידי מגע ישיר בין עור נגוע לעור שאינו נגוע, באזורי הפה או איברי המין. הסיבה לכך שהנגיף מועבר דווקא באזורים אלו, היא מפני שהעור באזורים הללו דק וחדיר יותר למעבר נגיפים מאשר העור באיברי גוף אחרים. חדירת הנגיף אל תוך הגוף הבריא תתאפשר רק דרך פצעים או שריטות בעיקר באזורי הפה, צוואר הרחם, פי הטבעת ואיברי המין. כאשר הנגיף חודר אל תוך הגוף, הוא תוקף תאים בריאים ומשתכפל, וכאשר המערכת החיסונית מגיבה למתקפה זו,  נוצרות כתוצאה מכך יבלות ושלפוחיות.

 

ההידבקות ב-HSV-1 עלולה להתרחש בצורה אגבית ביותר אפילו במהלך הילדות, על ידי נשיקה עם קרובים שנושאים את הנגיף, וכן על ידי שימוש בנרגילה, סכו"ם או שפתון של מישהו שנושא את הנגיף.

הידבקות ב-HSV-2 תתרחש בעת קיום מגע מיני עם נשא של הנגיף, כאשר בעת קיום מין אוראלי ניתן להידבק בשני הסוגים: אדם הנושא את HSV-1 יכול לגרום לפרטנר שלו להידבק ב- HSV-2 באיברי המין, ואילו אדם שיש לו HSV-2 עלול להדביק את הפרטנר בנגיף HSV1 באזור הפה. 

 

לפי הידוע כיום, הנגיף אינו יכול לשרוד מחוץ לגוף יותר ממספר שעות בודדות, ולכן אין סכנה להדבקה בHSV-2 דרך חפצים כמו אסלה, מקלחת או נייר טואלט.

מהם התסמינים של HSV-2?

כפי שהוזכר לעיל, מרבית האנשים הנגועים בנגיף לא יחושו תסמינים, אולם במקרים שהנגיף מתבטא בגוף, יתכן ויופיעו התסמינים הבאים:

  • תחושת גרד/עקצוץ/כאבים באיברי המין הנגועים
  • הופעת שלפוחיות כואבות שהופכות לכיבים שטחיים
  • צריבה קשה במתן שתן
  • חום

לאחר כשבוע-שבועיים, התסמינים יעלמו והשלפוחיות יתחילו להירפא, מה שמסמן את מעבר הנגיף ממצב פעיל למצב לטנטי (רדום) במערכת העצבים.

נגיף ההרפס

מהן דרכי האבחון  של HSV-2?

HSV-2 היא מחלה שקל יחסית לאבחן בצורה קלינית, משום שהיא בעלת מראה ותסמינים אופיינים לה. במצבים שבהם קיים ממצא מחשיד אך לא חד משמעי, ניתן לשלוח דגימה מהנוזל בפצעים לבדיקות מעבדה או לבצע  בדיקות מיקרוסקופיות ובדיקות דם אחרות לשם איתור נוגדנים נגד הנגיף. מספר בדיקות ניתן לבצע רק בשלביה הראשוניים של המחלה.

מהן דרכי הטיפול ב- HSV-2? 

כיום עדיין אין בנמצא חיסון או טיפול המרפא הרפס סימפלקס, וכל הטיפולים הקיימים נועדו להעלים את הסיפטומים או להפחית את ההתפרצויות. חשוב מאוד לטפל כבר בשלב הזיהום הראשוני כדי להפחית את תדירות ההתקפים העתידיים.  הנגיף עשוי להתפרץ בממוצע כ- 4-10  פעמים בשנה ולפגוע קשות באיכות החיים של המטופל.

ישנן שלוש תרופות אנטי נגיפיות לנטילה בבליעה, שפוגעות ביכולת הנגיף לשכפל את עצמו: אציקלוויר, ולציקלוויר ופמציקלוויר. התרופות הללו ניתנות באמצעות מרשם רופא, ואין להשתמש במשחות וקרמים הנמכרים ללא מרשם, כיוון שהם עשויים לעכב את הריפוי.

רצוי מאוד לשמור על האזור הנגוע נקי, יבש ומאוורר ככל הניתן על מנת לסייע לריפוי מהיר של הפצעים.

כיצד ניתן להישמר מפני הדבקה?

 

  1. שימוש בקונדום מקטין את הסיכוי להדבקה, אך לא מונע אותה במקרה שבו הנגיף נמצא באזורים הסמוכים שאינם מכוסים בקונדום.
  1. יש להימנע מנשיקות או מקיום יחסי מין מכל סוג בזמן שיש נגעים פעילים
  1. ישנם מקרים שבהם האדם יכול לגרום להתפשטות הנגיף והתסמינים בגופו, על ידי מגע באיזור נגוע, ומיד לאחר מכן מגע או גירוד באזור בריא ורגיש (עיניים, למשל). לכן חשוב ביותר לא לגעת בשלפוחיות, להקפיד על רחיצת ידיים יסודית מיד לאחר שמתקיים מגע בשלפוחיות ולפני שנוגעים באיברים אחרים בגוף.
  1. אישה הרה הסובלת מHSV-2, צריכה לדווח לרופא המטפל שלה כדי להחליט על אופן הטיפול ועל מהלך הלידה, כאשר קיימת סבירות גבוהה שיוחלט על לידה בניתוח קיסרי על מנת למנוע מהתינוק להידבק בזיהום שעלול לסכן את חייו ולגרום לסיבוכים קשים.